האיר השחר

ומבעד לחג חמישים ומבעד
לרשעות מגליו של הזמן הקוצר
הנה יד מסירה הבריח משער
ורועה תימורה שוב יוצאת מחצר

נזכרנה הפעם בשיר נזכרנה
ונשמע את קולו של היום שהחל
נשמענו עולה כדממה וכמו רנן
מן השם היהודי היפה רחל

אמנם יש לזמן גם ארשת אחרת
ואין די כי נמשוך עליו דוק של פיוט
ואומרים נדייק ונספר גם פיק ברך
וחולין וחולשות ופלגות לבעות

ואומרים אל נוסיף בתתנו הלל לו
לנשאו על זמנים אחרים לפליאה
אמנם כן וכל אלה אחים ובכל אלה
הוא דולק ומאיר כשחרית אין שנייה

ואותו הפיוט והתום העובר בו
וכוחו של הלב הנשבע ונודר
הם אולי חרף כל שנוסיף ונספר בו
חותמו הנכון והעמוק ביותר

הוא ניצב עם רועה תימורה במטפחת
העולה מקברה מול אדם יהלום
"כנרת שלי", הוא לוחש אותה יחד,
"ההיית או חלמתי חלום".

"כנרת שלי" מי יידע מה קובע
את נצחם של שירים? דמות גולשת מתל
כצליל נבל רונן ורוחק וגווע
נשתלבה היא לעד בשירת ישראל

בשירה ובנוף הה עלמה מזמרת
וכובשת אגם אי פייטן שנבלע
והיה לאחד עם מראה כברת ארץ
כרחל ושירה עם כנרת שלה?

יום מאיר אלומות עגלה מתרחקת
וקורות העיתים משירת זקנתן
ועלמה על ליבה כפותיה חובקת
כעל בן לו היה לה על ילד קטן

כן היה זה זמנם של מפנה ושל פרך
ושל קרב בו כרעו אמיצים ועזים
אך מאז עד היום בו קשורה ונשזרת
גם שחרות רחופן של רועות אווזים

מה הוריש לאומה הוא? רובה ומחרשת
מה ברא הוא? את דמות העובד העברי
ואת צליל העברית. אותו זמן הוא מורשת
אשר אין בלעדיה לא ציץ ולא פרי

אבל חוץ מכל אלה דרך וכונן הוא
מן נימה שקוראים לה כלות נפש ותום
מן עניין הנראה קצת נמלץ בעניינו
אך ערכו על אף כל לא ניטל עד היום

שלל דמויות מוארות ממרחק. איזה פרק
מפואר ומופלא! עת חולפת כחוק
"כנרת שלי". הקברים על הכרך
מאוושים דשא עשב נישא וירוק

ועוברה התקופה על פנינו. הנה
היא רועה תימורה. רוח קל מבדר
את שולי שמלתה. דום נראה את מראה
כמו אז עם שחרית מאחורי הגדר

מילים: נתן אלתרמן, לחן: נמרוד טנא