על חוף הכנרת

חרש, חרש מתלחשים המים;
ים כנרת נח בשקט עד.
בת שחפים עברה צחורת כנפיים,
רגע - צל חלף על פני המים,
רגע - צליל השיר בלב רעד.

כראי של כסף במסגרת
ההרים המתנשאים סביב,
מול השחק מביטה כנרת
ובלחש מים מספרת
על סודות עולם - ואין מקשיב.

לא, לא כאן אשיר! האם אפריע
את יפת השקט משנתה?
כאן אשב בין ים ובין רקיע,
ואדמה, כי גם הקץ הגיע,
כי מצאה נפשי מולדתה.

מילים: אלישבע, לחן: נמרוד טנא