שעת הארגמן

צל עצי המחט
שער נסגר
קוקיה נפקחת
עצב מפוזר
שתי עיניים בצוהר
מתרוקנות במבט לאט לאט
חדר מטופח
מוח מנותח
המדען גאון, אבל
אגו מסובך

יום אחד תקפו אותי בצד
הכאבים האיומים
זה בראש עמוק בתוך הראש
הסיוטים האלימים
אמא אז לקחה אותי לדוקטור הנחמד
ומשם הדרך:
למוסד, למוסד, ללל למוסד

צל עצי המחט
זעם עקר
קוקיה צורחת
נגד המוסר
שתי עיניים בלי טוהר
מתפתלות סביב הקורבן המושלם
חדר מטונף מוח מהופך
הניתוח מת אבל החולה ברח

דקר דקר
ולא נעצר
שיער דביק
באודם יקר
דקר דקר
ושם על הכר
בשעת הארגמן

צל עצי המחט
תער נוגב
קוקיה רוצחת
רצח מסובב
שתי עיניים בלי תואר
שוכחות מה היה....
לא היה.

מילים: אריה פיין, לחן: אריה פיין