אחת מהבוהמה

יום ראשון בבוקר והיא מתעוררת
כוס קפה אחת ובשמלה יפה היא את גופה סוגרת
אבל את הכוס תמיד לשתות גומרת רק בבית קפה
היא מורחת אודם סומק בלחיים, בושם קל מאוד
היא מהדקת חגורה על המתניים שכולם היטב ירגישו
כמה שהגוף הזה יפה
מסתכלת ביומן לראות, אם יש פגישה. אולי הבוקר התכנית שלה
תהיה פחות קשה. עיתונאי אחד, צלם אחד, כתבת של אופנה
חברים עוברים לשאול אם היא בסדר. שואלים איך זה לגור
אשה אחת לבד על עמודים בחדר
היא יודעת מה הם מחפשים. היא מבינה.

אבל בסוף היום כשרק היא לבד את התריסים סוגרת
אין לה מסיכות, אין לה אף אחד
איך זה להיות אחת מהבוהמה.

מחייכת לכל עבר. על עקב גבוה כל פרצוף חשוב יכול לגשת
ואיתה לקבוע.
יש עוד בבוהמה אלפים כמוה מחפשים כוכב.
כל דבר שהיא לובשת אופנתי בכוח לפעמים רוצה לבכות
או סתם מכאן פשוט לברוח. אבל הבוהמה זה קרוב ונוח.
זה שלה עכשיו.
מסתכלת בעיתון לראות אם היא הופיעה במדור הרכילות
תמונה קטנה שלה לשים הבטיח. אבל כמו כולם ודאי הניח
שהיא שכחה.
עוד אחד ניגש מגיש לה איזה פרח. היא שוב מחייכת
אך עמוק בפנים היא כבר קרה ממש כמו קרח.
לא יודעת למה אבל היא מוכרחה.

מילים: דני רובס, לחן: דני רובס