בנגב

אֲדָמָה, מֶה עָמְקוּ יָמַיִךְ!
אֹפֶק אֲדָמָה עַד גְּבוּל הַמִּישׁוֹרִים.
אֲדָמָה בְּאֵין אִילָן וָמַיִם,
וְשׁוֹתְקִים רִגְבֵי הַלֵּס הָאֲפֹרִים.
פֹּה אֶפְשָׁר לִקְרֹא עַד יַעַנְךָ הָאֹפֶק.
פֹּה אֶפְשָׁר לִדֹּם עַד תֹּם הַמֶּרְחַקִּים,
נִצְנוּצֵי כּוֹכָב מֵאַרְצוֹת הָאֹפֶל,
דּוּמִיַּת שָׁמַיִם עֲמֻקִּים.
הַהוֹלֵךְ יוֹדֵעַ, וְנַפְשׁוֹ כָּמוֹהוּ
סְעוּרָה, נִדְמֶה, כְּתַן הָעֲרָבָה.
אַהֲבָה נִקְנֵית כָּאן בְּלִי מַתָּן וָמֹהַר,
אַהֲבַת אֵימִים, קְדוֹשָׁה וּרְעֵבָה.

מילים: חיים גורי, לחן: אסתר רדא