היא שרה

ברחוב מנדלי 7 בתל אביב
מועדון התיאטרון הכניסה מסביב
יורדים במדרגות עץ אל המרתף
פסנתר קטן ומלטף
ילדה ירושלמית בת שבע עשרה
שרה על נופי ירושלים
היא שרה את עצמה היא שרה עם גיטרה
לפעמים היא עוצמת עיניים
ופעם בשבוע לפעמים שבועיים
אתה בא אליה מירושלים
אתה בא אליה להחזיק לה ידיים
אתה אומר לה איך היא שרה איך
מחבק ומוחא לה כפיים
היא שרה לך על עולמך
נופי ילדות וחלומך
אתה מהנהן כך בראשך
איך היא מכירה אותך
חצי חיים אתה חבר שלה
והיא שרה... היא שרה... היא שרה...
וכשפורצת מלחמה
היא באה עם הלהקה
לכל בסיס לכל גבעה
לפעמים יורים על הבמה
אלפי פנים בהופעות
סיני זריחות גולן שקיעות
שרים הי הורה הורה כרוב
מול קהל כל כך עצוב
ופעם בשבוע לפעמים שבועיים
נדמה לה שהיא רואה לך את המשקפיים
ותיכף תבוא להחזיק ידיים
תאמר לה איך היא שרה איך
תחבק ותמחא כפיים
היא שרה לך על עולמך
נופי ילדות וחלומך
אתה תהנהן כך בראשך
איך היא מכירה אותך
חצי חיים אתה חבר שלה
והיא שרה...
טסים במטוס של תובלה
סיני היא סוף בלי התחלה
לבטן המטוס הגדולה
שורה של ארונות ארונות עולה
שרים לפני שרים אחרי
שרים באור בעלטה
שמות שמות על המטוס
מישהו קורא גם את שלך
(אבל היא לא שומעת)
כי היא שרה... היא שרה...

מילים: אסתר שמיר, לחן: אסתר שמיר