התשמע ערפל

על חדרי הקט מנגן ערפל,
מנגן ולא ידע מרגוע.
את חדרי הקט מכסה וצופה בו.
רק צופה בו:
בחדרי הקט.
יש עולם רחוק מחדרי הקטן,
בכנפיו נשא אותו ממנו.
וממרחקים מתפלא - מה היה לו?
מה היה לו,
שנשאר לבדו?

כל היום מונח
על פסגת כאבו הפרוע.
לא ישמע אותך,
לא ישמע בקולך
הקורא לו: "נוע".

על חדרי הקט מנגן ערפל,
לא אוכל אף פעם להגיע.
כל געגועי מבקשים שאגע בם.
רק אגע בם
ואלך לדרכי.

כך הם מבקשים... התשמע, ערפל?
התשמע ותנוע?

אל תיגש, רעי, חלומי כה אפל,
אם נלך הן לא אדע אפילו.
לילה מתקצר על ראשי השקוע.
כה שקוע
בענן ערפל.
אל תשאל רעי,
כי שותקות מילותי.
הן חולפות מבלי לומר מדוע,
ובמסתרים מבקשות שאגע בן.
רק אגע בן,
ואלך לדרכי.

כך הן מבקשות... התשמע, ערפל?
התשמע ותנוע?

מילים: אסתר שמיר, לחן: סשה ארגוב