עד הסוף

לא איכפת לו לתת את עצמו - עד הסוף,
עד גבול האפשר, עד קצה הנתינה.
בסוף הוא לוקח את עצמו ועוזב - עד הסוף.
את נשארת כמו שיה תמימה.

לא איכפת לו בכלל לאהוב אותך - עד הסוף,
הוא יודע תמיד איך לצאת מזה יפה.
ואת בתמורה מחפשת איך לעשות לו טוב.
את אוהבת אותו, הוא יודע את זה.

והוא לוקח - הוא תמיד ייקח.
הוא בורח - הוא תמיד יברח.
את שבויה בו עד העצם.
לא יודעת - מה הקסם?
לא יודעת אם תגיעי - עד הסוף?
את פתיה ולא נזהרת,
יש לו גם אישה אחרת.
הוא הרי מוכרח ללכת עד הסוף...

הוא נותן לך להרגיש איתו הכי אישה,
מעולם לא היתה לו אף אחת כזאת.
אף אחד לא הצליח לתת לך כזו תחושה,
את נמסה בידיו... את בצרות...

כי הוא לוקח - הוא תמיד ייקח...

לא אכפת לו בכלל לרמות אותך - עד הסוף,
עד מתחת לעור, עד קצה הרמיה.
אבל אז מסתבר שנתת לו לקחת - עד הסוף,
גם את כל הכאב שהביא לך ואת האימה...

כי הוא לוקח...

מילים: אסתר שמיר, לחן: אסתר שמיר