הפחד

לגטו בא הפחד החדש והאיום
המגפה אשר פשתה בנינו,
המוות הקוצר בחרמשו יום-יום
גדולים וגם קטנים ואין מפלט ממנו.

לב האבות הולם בחרדה
האם כבשה פניה בידיה.
יד טיפוס נוראה חונקת את ילדה
גוזל המות חיש את ילדיה.

אני עוד חיה, דופק ליבי עדין,
אך חברתי כבר בעולם אחר.
אולי גם טוב יותר למות.
מאין אדע עכשיו מה טוב מה רע יותר ?

לא לא אלי ! - אנחנו עוד רוצים לחיות.
אל תדלל כל-כך את שורותינו.
אנחנו עוד צריכים עולם אחר לבנות.
יפה וטוב יותר - רבה עוד מלאכתנו.

מילים: אווה פיקובה, לחן: אפי שושני