פרימיטיבים

פרימיטיבים עוטים מסיכות וצבעים
להניס את אויבי העם
מה שמפחיד זה לא מוות
מפחיד יותר לא לחיות
קשה לשער מה כואב יותר
התרופה או המחלה
מה שמפחיד זה לא מוות
מפחיד יותר לא לחיות

יש זקן שחי לו בקצה העיר
שלד בחלון ותריסים סגורים
והוא בז לכסף ולתהילה
והוא בז לאושר והוא בז לבושה

פרימיטיבים עוטים מסיכות וצבעים...

היא גרה לה לבד בכניסה לעיר, סע לעיר
אור בחלון ושיער בהיר
היא רוצה אותי פרא היא רוצה אותי רך,
רוצה אותי כך
היא איתי הרבה והיא איתי מעט, איתי לאט

מילים: טי בון ברנט, לחן: טי בון ברנט