נשבעתי עיני

נשבעתי, עיני, כי נשוב וניראנה,
כי נוסיף לקולה לתמוה.
ישנן יפות יותר ממנה,
אך אין יפה כמוה.

בעבור הברק את עציו להכיר,
הוארו במראות
כוחה וצילצולה -
רציתי כי תחשוב שאני בהיר
וידי טהורות ודעתי צלולה.

רציתי לה לומר שאני מן גדי
ומגע אצבעה בצמרי הצית חג,
בענן מרחקים של פסיעה מנגדי
שתפשיל צווארה ותיצחק ותיצחק -

ובחוץ,
השדרות,
בנשימה נטולה,
מלאו אושר, טפחו, ביקשו סעד.
והסתיו, והסתיו נשא שיר ותהילה
לעירו הלובשת סער.

מילים: נתן אלתרמן, לחן: אריאל גל