סלון קטרינג

סלון קטרינג... סלון קטרינג...

עיניים נפקחות לאט אל האור הבהיר
האם אני ביערות וילנה או בכלא בקהיר?
אולי בכלל בחולות הנגב אני שוכב מת?
אבא קובנר שואל את עצמו וממצמץ

כאב חד בגרון – פתאום הוא נזכר:
לא כדור גרמני, ערבי או אנגלי, השכיב אותו כאן
בבית חולים באמריקה – המתמחה בסרטן
"סלון קטרינג ממוריאל הוספיטל"

סלון קטרינג... סלון קטרינג...

מיתרי קולו נכרתו בלילה והוא עכשיו אילם
והמורפיום מערבב לו בראש סיפור חיים שלם
לילות עם הפרטיזנים וקבוצת הנקמה
שניסתה להרעיל אלפי גרמנים אחרי המלחמה

הוא מבקש מאשתו עיפרון ובלוק
גם כשקובנר אילם המילים שלו ממריאות רחוק
ואני קורא אותן שנים אחרי מותו
בספר השירים הזה ששמו

סלון קטרינג... סלון קטרינג...

קר בלילה בליטא – אז עשינו הרבה אהבה
ולבנות שלנו יצא שם טוב בסביבה
פרטיזנים רוסים באו – רצו את הבנות
כך קרה שנלחמנו – שתי מלחמות

אני סוגר את הספר – קורא בעיתון כותרות
חיילת מביטה בי בעיניים נבערות
מאחוריה כפות איש מבוגר והיא לא מתביישת
להצטלם איתו – להעלות את זה לרשת

אני שואל אותך אבא קובנר – יהודי ענק
האם הוצאת אותי מהשטעטל – כדי שאהיה לקוזאק?
אין לי תשובה ואני אילם כמו שהיית
כשהתעוררת בסלון קטרינג
וחרש בכית...

סלון קטרינג... סלון קטרינג...

מילים: אריאל הורוביץ, לחן: אריאל הורוביץ