בשורה

חץ זהב נינעץ לרגלי,
נפל כפתק מרקיע;
ברור לי מילל ברק זוהרו:
דע, כי האביב היגיע!

ואור חדש נפל בעולם -
פחז הרוח ראשונה,
שט ויעבר הבשורה:
חדשות, חדשות תבאנה!

שלוליות שמעו נחפזו,
פזז וכרכר תרונה,
אחת מול חברתה צוהלת;
הו, הו, חדשות תבאנה!

פתח אל צוהר במרום,
לאמור: צאו, כרובים קטנים,
פישטו בעולם וזרו בו
ריח של חיים רעננים.

פיתאום והנה גם סנונית -
אי מזה באה הפזיזה?
חלפה כחץ, וממרום גג
על חג העולם הכריזה -

הולכים וזכים העבים,
הולכים העבים וקלים;
שבילי רקיע של תכלת
חדשה ובהירה מיתגלים.

אשא למרום את עיני -
ניפרצה מחיצת העבים,
פנים אל פנים אדבר
עם השמיים הנאווים.

פה אל פה צינור לבבי
אפתחה לקראת צינורם:
יזלפו שחקים שיפעתם,
טוהר ערבותם, זיו אורם;

תיזל על ראשי, אל ליבי
אותה התכלת הנקיה;
תבוא בקירבי כריח
גן עדן וכטללי תחיה!

כבר תשמע אזני על ראשי
משק כנפיים צחרחרות;
כבר מרגיש ליבי על נימיו
פיזוז קרניים ואורות.

פרו ורבו, אורים, בלבבי,
זעזעו את נימיו - וחיו,
ובבת אחת כל קרבי
שירה חדשה יהמיו.

מילים: חיים נחמן ביאליק, לחן: אריה אברהמסון