אחד מן הגח"ל

מסיפון אוניה מתנודדת.
הוא ירד אל רציף הנמל.
וחכתה ברציף לו מולדת
בדמות אוטו צבאי וסמל.

היא את שמו בחותמת הטביעה,
היא השליכה בגדיו אל השק.
ושבועה נוראה היא השביעה
לקולו של הגשם הדק.

ונראהו זוחל, או כורע,
או עומד עם צלחת בתור,
ונדע: ללא בית ורע
קר ללחום את מלחמת הדור

עוד הארץ הזאת לא נתנה לו
לא ידיד, לא פנה למקלט,
לא שמחה מן האלף הללו.
אשר לנו היה למתת.

לא, כי רק את חייו, פליטי חרב
הוא קבל על החוף מידה.
אבל גם את חייו, אי בערב,
הוא השיב בנפלו בעדה.

מילים: נתן אלתרמן, לחן: שם טוב לוי