דג הזהב

על גבול השמיים בקצה מערב
שוקעת השמש כדג של זהב,
טובלת ספינה בגלים ירוקים
ספינה מפליגה אל סופי מרחקים.

יצא הדייג הצעיר בספינה,
לבן מפרשו ורישתו לבנה.
יצא הדייג הצעיר למרחב
לדוג את השמש, את דג הזהב.

מפליג ונוסע בים הירוק,
הים הוא עמוק והאופק רחוק,
הרשת יורדת, הרשת עולה,
שוקעת השמש עמוק במצולה.

נוסע דייג ודרכו ארוכה
מוציא הדייג את רישתו הריקה
ורבים הימים ורבים הלילות,
חשכו אז עיני הדייג הכחולות.

יושבת בבית האם הזקנה,
יושבת האם וחולמת על בנה
הפליגו לים עיניו הכחולות -
כמה ימים, וכמה לילות!

השחף אז בא אל האם הזקנה,
דופק על חלון בכנף לבנה
"אויה לו לבנך שיצא למרחב,
לבנך, לא מצא את דג הזהב!"

יושבת האם לבדה, לבדה
בחוט ובבד לא תיגע עוד ידה,
לא תבשל עוד ולא תתפור
"בני, בני הו בני גם בלי שמש היה לנו אור!"

עוברים הימים וחולפים הלילות,
עיני האם עצובות וגדולות.
יצא הבן למרחק ולא שב,
השמש שוקעת כדג של זהב.

מילים: לאה גולדברג