הילד ניסים

איפה אני צמחתי יא חביב?
על מדרכות של אמא תל אביב
איפה אני גדלתי בעולם?
בין מוגרבי ובין רציף הים.

לכן אני זוכר עוד, יא חביב,
את הלילות של אמא תל אביב
חשמל גדול בער בפנסים
ופנסים האירו את ניסים

ועד היום יוצא ליבי
אל הפנס של מוגרבי
ולפנס ההוא , יא ליל,
של ככר הרברט סמואל....
עכשיו עומד פנס בלי אור,
עומד כקן ללא ציפור!
הה, אחרים היו כל כך
לילות של תל אביב יא אח!

על הגגות דלקו אז, יא רבון,
רקלמות של סיגריות וסבון
אדום, כחול וכל מיני פסים
הבט ותהנה לך, ניסים.

עכשיו אין אור, עכשיו יש רק מקלט.
אני ישן בו רק לכבוד שבת
כי המקלט שלי, תבין, חביב,
תמיד היתה רק אמא תל אביב.

לכן היום יוצא ליבי
אל הפנס של מוגרבי
ואל פנס כיכר החוף.
וכיכר צינה דיזנגוף...
עכשיו עומד פנס בלי אור,
עומד כקן בלי ציפור...
הה, אחרים היו כל כך,
לילות של תל אביב, יא אח!

אבל אני יודע, יא חביב,
יבריקו שוב לילות של תל אביב!
פתאום בערב, בחיי ניסים,
נאיר פה חלונות ופנסים!

ובדמעות נראה אז, יא רבון,
רקלמות של סיגריות וסבון,
ומשמחה והתרגשות, יא אח,
כבר גם לכעוס על רוטנברג נשכח...

ואנוכי אדליק, רבי,
את הפנס של מוגרבי
ואת פנס כיכר החוף
וכיכר צינה דיזנגוף...
ובעולם כולו גם כן
ישוב האור אל תוך הקן,
ומבריקים יהיו, חביב,
לילות של אמא תל אביב!

מילים: נתן אלתרמן