המשתה

הנה הנרות ויין.
והנה הפת לברך.
והבטת כה וכה ואיש אין,
וידעת כי אני אורחך.

תבוא השמחה אל שולחן עניים,
בליל התקדש מועד.
משנים-נרות אור על פני עניים,
ולבבם עם האור מועד.

אל מולי מונחות ידייך,
לבנות ואין צמיד.
הסינר הלבן לבגדייך,
ובגדי לבנים תמיד.

תשרה השמחה על שולחן עניים,
ועל חן מפתם ומאורם.
בתי, שמות חיבה לך, ספורים ומנויים,
ואין הדיבר לאמרם.

פתנו אינה נבצעת
וגביענו אינו נשתה.
רק דופקה לבתך הנפצעת,
הדמועה משמחת המשתה.

כי עזה השמחה במשתה עניים,
בליל התקדש מועד.
בלי ניע וצליל זוהרים הגביעים,
וזיו הנרות מועד.

אז כלים הנרות, רק היין
שוקט כאשר נמזג.
והבטת כה וכה, ואיש אין,
ובכית: מה גדול החג.

ואמרת: מה יפה את, שמחת עניים,
לבבנו שאתך לא נוסה.
גם חיינו שלנו לא לך עשויים,
גם אל קבר אותך לא נישא.

מילים: נתן אלתרמן, לחן: לאה שבת