איזה אושר באי הכמה בבית סבתי

איזה אושר באי הכמה בבית סבתי,
הג'וינט על הג'יפ שבקור הניו-יורקי מופלא.
כשאני מסתכל בקמטיי בראי הצדדי
שמח להיות החובל בגילי המופלג.

מרים באה עד והלכה וחזרה והלכה,
ועכשיו זה סופי ומוחלט והשער נסגר.
הנווד שבנה בעבר בידיו ממלכה,
יוצא באותן הידיים לחפור לו נהר.

כל הבית מלא ברוחות של האב והבת
והנכד מלא זכרונות כמו תיבה נעולה.
שאם מגניבים בחריץ המפתח מבט,
אפשר לגלות איזשהו זוהר עטוף אפלה.

אחותה היפה מציירת חכם את הים,
הוא מגיע כבר עד בהונות הדלתות של ביתה.
על הקיר הפצוע מדגל נשענת מרים,
ועיניה סוכרות נחלי צער מימי ילדותה.

אז הג'יפ כבר חונה תחת עץ מזוקן וחרוץ,
מרגיש איתו טוב ואפילו מתחיל להיקשר.
מרים שתמיד מראיווה את קרבייה לחוץ
עזרה לי עם זה, היא לא יכולה לשקר.

מילים: אריק ברמן, לחן: אריק ברמן