אנקש

מעיל אפרורי, סוודר צהוב
עיניים ים קודר
לא בית לו, אם רק שיער לרוב
שחור וצונח ירוד ושטוף והתפזר

זאת היתה אנקש עוללי המתוק
ג'נטלמנים קיבלוה בזול
אם היה בה דבר שאיננו כחוק
אלוהים חטאותיה ימחול.

לא היו לה שמלות, גם פרווה
לא היתה וגם לא חרוזים לצוואר
ובעיר הגדולה בלילות שוטטה
מרחוב לרחוב כגוויה אבודה מוצפת בנהר.

היא ניקתה מיין ג'ין כוסות ויסקי והוק
את עצמה לא ניקתה מעולם
אבל יש לשער עוללי המתוק
שהיתה נקיה מכולן.

בלילה ההוא נכנסה אל הבאר
עיניה ים קודר
הם ראו שם את הנס בעל עורף הפר
את איש הסכין, את אימת הפרבר
אותו ולא אחר.

וכשהנס הצטעק והריע בקול
ותקע בה עיניים עד בוש
רעדה אנקש עוללי המתוק
רעדה מכף רגל עד ראש.

חתונה שכזאת לא ראה הנמל
מלחים השתכרו שם בלי סוף
הידד והידד מיסטר הנס הנבל
עובר את כולנו, חבל לא חבל
וזונה מזונת החוף

ובבוקר המשיכו לישון ולשתוק
אף הקיאו מתוך השינה
הנה כך אנקש עוללי המתוק
היא עם הנס אהובה התחתנה

אגרופו לא היה מהחומר הרך
הוא ידע עניינים לסדר
הוא היכה על הראש והראש לא צנח
כואב, אין דבר הוא אוהב אותי כך
הוא יאהב אולי עוד יותר

וכשבאה משלחת מטעם החוק
להוביל את הנס לגרדום
אז בכתה אנקש עוללי המתוק
והן היא לא בכתה מעולם

על צוואר הנידון מניחים עניבה
ושומעים לרצונו היחיד
הביאו לכאן את אשתי היפה
אמרו לה כי הנס ילטפה לטיפה חזקה מתמיד.

היא הרכינה הראש והראש לא נסוג
הוא נופץ באגרוף הגדול
זו היתה אנקש עוללי המתוק
אלוהים חטאותיה ימחול.

מילים: ברטולד ברכט