השחרור

לו נשב מול האש הבוערת,
עת כוכב מתנוצץ על משלט,
לו יזכור זה הגדוד, ערב ערב,
את חייו שנתן למתת.

ובזרוח השחר על ראש האילן -
גם הזמר יבקע חרישי ועצור,
והגדוד שנלחם בקרבות התהילה,
כך ישיר את שירת השחרור:

השחרור, השחרור,
על כתפינו יובא מן הקרב!
השחרור, השחרור,
בדמינו טבלנו דגליו!
הסומא שנתן את עיניו -
הלוחם שנפל על פניו -
והכפר שרטשו אדמותיו -
בלילם הזועם ואפור,
כך שרים את שירת השחרור!

אז לוחם בן יו"ד-חי"ת, בהיר עיניים,
אל האש התקרב ואמר:
השחרור העובר כאן הליל,
הוא הבית, העץ, המדבר.

השחרור הניצב עלי ארץ ודם -
לא יניח אף שעל בידי הפולש!
זו תכלית השחרור, שידי בני אדם
מגינות על חייה באש!

השחרור ...

ונשא את פניו אל הערב
וריקן הוא שרוול מעילו,
לחשו לוחמים: ארץ, ארץ,
התשיבי לאיש כגמולו?

כי אם יש בך לוחם ללא בית וגג -
השחרור לעולם לא ידרוך על ספך!
בדמם הם כסו את גופך בגד חג
נא, הושיטי להם את ידך!

השחרור...

מילים: חיים חפר