חמסין

רובץ על עיר כמו חיה רעה
ומלחך את הפרחים מן השדרה
חמסין

האש לופת את הגרונות ביד ברזל
וגם הים נכנע, לא אור, לא צל
חמסין
חמסין

הקיוסק גונח בכוסי כוסות
הכביש נמס בשתי ידיו הלוהטות
חמסין

זכרך החם עולה בי ושואל
כי את היית, כי את היית לי ליל
חמסין
חמסין

ואין מוצא, אין רחמים בדין
ואי הדרך, מי ידע, מי יבין
חמסין

רק נערה וחתולה בהתמתחן
אותו נושמות עד עומק נשמתן
חמסין
חמסין

שליט אכזר שגם אורו אפל
וגרונותינו הוא לופת ביד ברזל
חמסין

מתי יחלוף וישחרר שמי
מתי תסור דמותך מעל עיני
חמסין
חמסין
חמסין...

מילים: יחיאל מוהר