הביתה

בא רוח ופיסק את הברושים
מן השדרה הוסר מסך השקט
מעלעלי תלתן משולשים
הוצת הטל בשמש מסתלקת

ושוב דממה, הצמרות קדות
הקשב רעי לפעמי הערב
לאות כנפיים יגעות, כבדות
יורדות לנוח צפורי הטרף

בדרך זו אל מבואות הכפר
מיום עמל חזרנו יחד אמש
טובה צינת ערבית של העפר
לכף רגלנו הצרובה בשמש

וכן היום, וכך יהיה מחר
הדרך מעמל אלי מנוח
ברושים גבוהים עומדים על המשמר
מיום ליום יגבירו הניחוח

מילים: לאה גולדברג