אודות ארצ'יבלד מקליש
ארצ'יבלד מקליש, Archibald MacLeish, (1892 - 1982), משורר אמריקאי דגול, מגדולי המשוררים של מלחמת העולם הראשונה והספרן הראשי של ספריית הקונגרס.
ארצ'יבלד מקליש נולד באילינוי, ארצות הברית, בשנת 1892, למורה ומנהלת של בית ספר ולסוחר וסוכן נוסע, וגדל בבית המשפחה שלחוף אגם מישיגן. לאחר תום לימודי התיכון שלו, החל בלימודיו באוניברסיטת ייל, עם התמקדות בספרות האנגלית, ולאחר מכן בבית הספר למשפטים של אותה אוניברסיטה.
במהלך לימודיו פרצה מלחמת העולם הראשונה, והוא התגייס לחיל המשלוח האמריקאי, שיצא להלחם באירופה. תחילה שרת מקליש כנהג של אמבולנס וכעוזר בגדוד רפואה, ואחר כך, לקראת תום המלחמה, שרת כקפטן בחיל התותחנים. בשדות הקרב הנוראים של פלנדריה חווה את חוויות התשתית של אבדן וצער על החיים הצעירים שנגדעו. חוויות אלו שימשו יסוד לשירתו האנטי מלחמתית.
בשנת 1919, שב מקליש לארצות הברית וסיים את לימודיו, ואחר כך עסק בהוראה כמה שנים. בשנת 1923 יצא ארצ'יבלד מקליש לפריז, וחי בעיר כחמש שנים. הוא יצא בעקבות גדולי הסופרים האמריקאים של דורו, המכונה גם הדור האבוד. בפריז הכיר והתיידד עם ארנסט המינגוויי, גרטרוד סטיין, סקוט פיצג'רלד, ואחרים.
עם שובו מפריז, בשנת 1928, עסק מקליש בעבודות עריכה והצטרף אל המחנה הפוליטי הליברלי ומאוחר יותר אל המחנה האנטי פשיסטי. הוא הגה הערכה רבה לנשיא פרנקלין דלאנו רוזוולט, והיה בין תומכיו הפומביים. בשנת 1939 התמנה על ידי רוזוולט לספרן הראשי של הספרייה הלאומית האמריקאית, ספריית הקונגרס, ותרם רבות לחידושה.
עם הצטרפותה של ארצות הברית למלחמת העולם השנייה, התגייס ארצ'יבלד מקליש למערכת ההסברה האמריקאית, והצטיין בעיקר בכתבי התעמולה שלו. בתום המלחמה גם שירת זמן קצר כנציגה של ארצות הברית במוסדות התרבות של ארגון האומות המאוחדות, ופרש מהחיים הציבוריים. אך החיים הציבוריים לא פרשו ממנו, והוא הפך לאחד מהנחקרים המפורסמים של הוועדה של הסנטור מקרתי. ארצ'יבלד מקליש עמד בפני חקירות הוועדה בגאוה, והיה בין הנחקרים שגברו עליה והביאו לביטולה. הוא לא הלשין על חבריו האמנים, ודחה בבוז את האשמות מקרתי.
מראשית שנות החמישים מילא ארצ'יבלד מקליש תפקידי כבוד ויוקרה באקדמיה האמריקאית, זכה לפרסים רבים וכיבודים, היה משורר הקונגרס, והיה בין המשוררים האמריקאים הנערצים. ארצ'יבלד מקליש פרסם עשרות כרכים של שירה דרמה מאמרים מסות ופולמוסים. כתביו, ובעיקר שיריו, תורגמו ללשונות רבות. לעברית לא תורגם עדיין אף ספר מספריו. אך שירים בודדים משלו תורגמו, נדפסו בכתבי העת והתפרסמו מאד.
