הרי את מותרת

גבר חי עם אישה במשך חודשים ושנים
יש ביניהם אהבה וחדווה ואיבה וסכינים
והם ישנים בשעות הקטנות על שמיכות בלי סדינים
אין להם ילדים והם ישנים כמו ילדים קטנים
הקירות סוככים עליהם והתקרה רוחשת עננים
יש אלוהים בשמיים ומחר יום חדש אנשים משתנים
יהיה טוב יהיה רע ענינים עדינים..
גבר חי עם אישה ומחליף איתה חומרים
גיליהם הביולוגים מתערבבים ויש נוגה מוזר בחדרים
והם עוברים מחדר לחדר ולא מסתדרים
לא עם עצמם ולא זה עם זו ולא עם אחרים
אבל הם חוברו זה לזו ומאז הם מחוברים
ושני שופרות נתקעים בחלון, כמו זוג ציפורים
זהירות ילדים הקיץ חלף, הלילות כבר קרים..

הרי את מותרת לכל אדם...

גבר ואישה חיים לבדם אין להם ילדים
הוא בודד היא בודדה שניהם בודדים
יש להם הרבה מכרים ומעט אוהדים
הוא מיוחד והיא מיוחדת שניהם מיוחדים
הוא צובר אפשרויות ומסמכים והיא צוברת בגדים
אין ביניהם אלא מין ובדידות וייאוש ופחדים
וברגע מסוים די צפוי מראש הם נפרדים

הרי את מותרת לכל אדם...

גבר חי עם אישה שנתיים בתוך דירה
עם ריהוט מאולתר ואימה עתיקה וללא בשורה
גבר חי עם אישה בדירה שכורה
ואוהב אותה והיא אותו הוא אמר היא אמרה
כל העניין התחיל איכשהו בשנה שעברה
כשהיה נפלא ולפתע התחיל להיות רע
אין עננים בשמים ואין אלוהים בתקרה..
גבר חי עם אישה ועכשיו העניין נגמר
הוא מתקפל היא מתקפלת חד וקצר
אין ביניהם אלא חושך לבן והבהוב לא מוגדר
וארון ושטיחים וקצת חומר ניקוי מיותר
גבר חי עם אישה ועכשיו העניין נשבר
ושני שופרות נחבטים בחלון כמו זוג יוני בר
מה שהיה ומה שעבר עבר

מילים: דוד אבידן