געגוע

מתקדמת אל האבן
מאחורי שער ברזל
עומד שם איש שמתפלל
ומבקש שנשלם
שורות, שורות
והדמעות שוב מאיימות
אני אף פעם לא יודעת
אם עד להן.

זה שוב אותו הגעגוע
כמו דיבוק, כמו שריפה
הוא מתפשט בי ונוגע
בכל מקום -
אתה.

כשכולם יחד מתקדמים
אני פוחדת מי בתור -
מי יעקור לכאן ממני?
הם צועדים
כמו בטיול שנתי לא מאורגן
רק הדקות
עוברות על פני כולם
ומשאירות סימן.

זה שוב אותו הגעגוע
כמו דיבוק, כמו שריפה
הוא מתפשט בי ונוגע
בכל מקום -
אתה

מילים: אתי אנקרי, לחן: אתי אנקרי