נוסטלגיה

פנס כבה שקט בחוצות,
ועל הקיר תמונות ישנות,
תקליט שחוק שוב פורט על חושים,
גלגל הזמן שב אל שנות השישים.

גולשת חרש אל תוך חלומה,
מסך עולה על תקופה שהייתה.
הוא והיא נושקים עשרים,
בעידן שנות השישים.

פוסעת מולו במקצב רוק'נרול,
מפגש מבטים שמסגיר את הכל,
כמו באגדות,
וכך בזוגות נמזגים חלומות:
נוסטלגיה, נוסטלגיה.

ריקוד סוער שוב עוצר נשמה,
תלתל נשמט מבלורית מבריקה,
טיול לילי בשמלה לבנה,
מקסם ימי אהבה ראשונה.

רומן מתוק לידי מלטף,
מגע שפתיו שוב מסעיר את הלב.
הוא והיא כל כך תמימים,
בעידן שנות השישים.

פוסעת מולו במקצב רוק'נרול...

מסך יורד, שוב לבדה
ואין בלורית או שמלה לבנה.
השעון תקתק שמונים,
תם חלום שנות השישים.

פוסעת לקול מקצבים חדשים,
אותם שירים כבר אינם נשמעים.
הנסיך לא בא,
ושנות השישים כבר הפכו בלי משים:
נוסטלגיה, נוסטלגיה.

מילים: יאיר קורח