הצועני

בדרכו התמהונית
הזרועה גזרי עצים
ופריחה פצועה ומתוקה.
לבדו הצועני,
בלבושו הצבעוני
שר על נשמתו העתיקה.

בלב יער הומה ציפור הדבש
קולי תועה ממש כמו קולה,
אם רק פעם אמצא שוב מחדש
הומה הלב מתהום האפלה.

עיר נושקת את פניו
חול נושר מעקביו
וקרונות תועים באור עצוב.
לבדו הצועני
בלבושו הצבעוני
מתגלגל, אבל מחר ישוב.

בליל חושך כל האורות שרופים
אני יוצר מתוך האגדה,
האם רק פעם אמצא שוב מחדש
הומה הלב ממקום האפלה.

על שדות הרים שחורים
עם שירת הציפורים
ומעל ראשי העננים.
לבדו הצועני
בלבושו הצבעוני
נשמתו היא שיר של מיתרים.

זה שיר פלא בדרך ארוכה
והיא זרועה פצעים וגם זריחות,
זה שיר פלא חוצה את הדממה
או מלבלב מתוך החשכות.

מילים: משה בן שאול