תחושותי

אלת הצחוק והאושר ישבה לצידי
נסמכת אל שולחן לימודי
ובכל רגע קורן שהיא לידי
מציפה היא את תחושותי

ואני כציפור המביטה ממעופה
בבני האדם בלכתם
בעומק בוחנת את חוקי הכבידה
אך בוחרת שלא לכבדם

עף מעל ים תכול ורחב
בו אדם נאבק כדי לצוף
ספינתו כמעט שקורסת תחתיו
פקח עינייך חבר, בוא נעוף

ובעמק מוריק המוקף בהרים
בין פריחות האביב בן יומו
מתרוצץ לו אחי את יומו להשלים
מן הארץ מוציא מזונו

שותל וזורע, חורש וקוצר
אין ספור דאגות ומחסור
ורק זרע אחד לי יספיק במעופי
כה קלה היא דרכי אל האור
אחי לא עף
כה קשה לו לפרוש הכנף
ועיני הבורקות מרסיסים של אור
על אושרו לו אוכל לנצח לשמור

מילים: רונן בן ארי, לחן: רונן בן ארי