בלדת החורף

הגשם שוב בלחן ישן חוזר לשדות
שיכחת-קוצים מאשתקד וכבר סביבם
פורצים נחשולי הפלורה המפתה אבל
מעתה לא יוליכו אותך שולל כווני-
החן של הפרחים. עובדות חיים כמו
הידידים, למשל, שפוחתים והולכים או
פתאום העליה המרושעת בלחץ הדם.
האיתות החשאי של הלב. מה כבר תוכל
לעולל לך ג'סטה ארוטית של רקפת
מתחת לסלע או איזה חרדון מאובן
ששרד מעידן הדינוזאורים. גם בטבע
אין נחמה. רק הלחן הישן החוזר על
עצמו של זרזיפי-הגשם נותן לך כמו
קוצב-לב איזושהי ארכה של כאב.
תוכל לעשות בזה מה שעשו משוררים
אחדים לפניך: לנשום לאט אוויר חריף
של חורף. להשלים בעדינות, בכניעה
של גלדיאטור, את השיר. אף לא תלונה
אחת על מר-הגורל. לא ריב. וכדרך
אוניה בלב-ים להשאיר ערירי
שובל מקציף של צער אצילי
לפני שיעלם בגלים.

מילים: נתן יונתן, לחן: נחצ'ה היימן