היפופוטם

היו היה נהר אחד הרחק אי שם
ובתוכו בבוץ עמד היפופוטם
הוא לא שחה ולא צעד, ניצב דומם
פשוט היה עצלן מועד, היפופוטם.

כל הדגים שבנהר כולל הקרוקודיל
ביקשוהו שיזוז מעט, אולם ללא הואיל

גופו חסם את הנהר עד שנסתם
אך מה איכפת לו הדבר, היפופוסטם
עלו המים במישור, נוצר אגם
רק הוא עקשן כסוס יאור, היפופוטם

כל ציפורי האגמים כולל השקנאים
חנו עליו מפני שהם חשבו, חשבו אותו לאי

והאגם משך אליו את האדם
שלא ראה עוד מימיו אי-פופוטם
והוא בנה בין לילה עיר שוקקת עם
וראש העיר אומנם הזכיר היפופוטם

וכשמלאו לעיר הרבה שנים ערכו יובל
הזמינו שני ריבוא אורחים מכל קצווי תבל

מרוב אורחים ומשלחות האוכל תם
ולא נותר אלא לשחוט צלי-פופוטם
לזאת ההיפו התנגד, ליבו רעד
וכל הסכר התמוטט במחי אחד

מוסר השכל עתיק מאוד מגדיר את המצב
אסור לכרות את הענף אשר יושבים עליו
יושבים עליו

מילים: דידי מנוסי, לחן: בני ברמן