שברו את הכלים

האדם הקדמון, הפרה היסטורי,
ישב לו במערה,
צייר מאמוטות ודינוזאורים,
רצה להדליק לו מדורה,
אבל במקום גפרור פשוט ונוח
נטל האיש כלי אבן עגולים,
וזה בזה שיפשף אותם בכוח,
ו... טראח! שבר את הכלים!

שברו את הכלים,
ולא משחקים.
שברו את הכלים,
ולא משחקים,
והאדם אז נאנח
בקול מלא מכאוב:
"אח פעם יהיה טוב!
כן, פעם יהיה טוב!
יהיה טוב, יהיה טוב!"

הפסל הקדמון, ושמו טימנוס
שגר לו ביוון
הכין ידיים לפסל ונוס;
היא ונוס ממילו כמובן,
אך ונוס אז אמרה: "שמע בלי ידיים!
תוריד ת'יד, איתי לא מתחילים!"
אז הוא נטל פטיש אחת ושתיים,
וטראח! שבר את הכלים!

שברו את הכלים
ולא משחקים!
שברו את הכלים
ולא משחקים!
והפסל אז נאנח
בקול מלא מכאוב:
"אח, פעם יהיה טוב!
כן, פעם יהיה טוב!
יהיה טוב, יהיה טוב!"

מפסגת הר סיני, משה רבנו
הבחין בקול ענות
הביט בעגל, הרים ידיים
וטראח! שבר את הלוחות,
לוחות רבים כבר נשברו בינתיים,
לכן היום חופרים עם את ודלי,
להעלות קצת חרס בידיים,
והופ! אוספים כל שבר כלי.

אוספים את הכלים,
וכן משחקים!
אוספים את הכלים,
וכן משחקים!
וכל חוקר אז נאנח
בקול מלא מכאוב
"אח פעם היה טוב,
כן פעם היה טוב, היה, טוב, היה טוב."

מילים: דן אלמגור, לחן: משה וילנסקי