אהבת איתי

יצאתי לטיול חביב עטוף שמיכה רכה
מלא בחול ואבק בודד כמו מגדלור ישן
הבחור עם הרסטות והזקן מלא באושר מפחיד
שפך תובנות זולות וישנות עם ניצוץ נדיר בעינו
והילדה עם הפנס נראתה כמו הדבר הכי בטוח בעולם

הסתובבנו לילה שלם עם שקית של קבבים נמסים
רוקדים לתווי המנגינה ההזויה של הכלי הטהור
ובורחים מזרקור ענק של חומות אטומות וזקנה מרירה
נוסעים בג'יפ, רצים בחול, מאוהבים באש הלבנה

גל אחד שיכור ומיוחד שוצף רגליים יחפות
לוחש ומספר שלילה כזה היה רק לי
לא יהיה עוד לו היה עוד ואי אפשר לחזור לשם

מילים: איתי שטיינברגר ז"ל