כשאני חושב על שיר

אינכם יודעים, עד כמה אני שונא אתכם, אנשים
ראו כיצד אתם חונקים צעקתכם בשיר
משמע הקץ לדפוס - יחי הקול ההמוני
על כל פנים אני אני
ומן הדעת הטהורה שואב כוסות של מים לאני
ומהרהר בקלות הטביעה

מי שיקפוץ ראש ישבור את הראש
ומי שיקפוץ ורגליו כלפי מטה ייפול על התחת
ככה מתחילים ללמוד
ככה מתחילים,
ללמוד.

אינכם יודעים עד כמה אני לא יודע
להבחין בין כבשה שחורה לכבשה אחרת.
בצל העננים אני משחק שחמט,
כי צריך לשחק שחמט
ויודע שצריך לצפות למשהו אחר מדי פעם.

כשהדעת נעשית כמרק מחנות
אני חושב על נתחי אפור האנושיים בגשם
על כל פנים נטווית אימת הסוף
וצבע הקור על אפם הופך ודאות.

העננים אף פעם לא משתנים
"סול בלו היה כאן"
קשה לקרוא את הכתובת על הקיר
אני מעיר לאני בלא הומור ואו מפלט סוריאליסטי מוכר,
אני מבין שאין מי שיתפוס
את פתיתי השלג המרחפים בעודם באוויר

האם הדור הולך ופוחת?
(מי שיקפוץ ראש ישבור את הראש)
תיקון ושאלה,
(ומי שיקפוץ ורגליו כלפי מטה ייפול על התחת)
האם הדור הולך ופוחת במהירות הקטנה בכל דור?
(ככה מתחילים ללמוד)

כשאני חושב על שיר
אני מבין שאין דבר כזה באמת

מילים: דורי טרופין, לחן: רם אוריון