יא ירח

הגידו, חבריא, כל מה שתגידו,
אימרו שנדוש לדבר בו שבחים.
גם סבא וסבתא אי אז בו הביטו
מבט ממושך שסופו נכדים.

כשחנה ויוסקה התחילו ללכת
והיו לסעיף בועדת השיכון,
אז יוסקה טען בשיחה ממושכת,
וחנה הצדיקה עצמה בניגון.

יא ירח, יא ירח, מה עשית?
בלבלת בת ובן.
יא ירח, הן נשארת כשהיית
שדכן אשמאי זקן.
לו רשמת, יא ירח, קורותיך -
היה הנייר מסמיק.
די צרות לנו, חביבי, בלעדיך,
יא ירח, בבקשה תפסיק.

הטבע גם כן לענין מסייע,
יש שפע ירח ואין זנב ענן.
מה פלא, איפוא, שגם שמואל ולאה
גונחים כמו חולים ויורדים אל הגן.

היתה אספה רבתי במקלחת,
נודע: ועדת השיכון כבר בוכה.
ירח ממעל וגורן של שחת -
ומה הסיכום: עוד חדר מישפחה.

יא ירח, יא ירח...

סוף סוף הלבנה בעצמה כבר הבינה,
שכך להמשיך זהו עסק של ביש.
וכל מידי לילה אורה קצת הצפינה,
האירה לחצי, אחר כך לשליש.

אמרו אז החבר'ה: זה טוב ושמח,
אפשר כבר לצאת לטייל בלי סיכון.
את מי הם פוגשים מול שלישו של ירח?
את שוש ואת דן מועדת השיכון...

יא ירח, יא ירח...

מילים: יחיאל מוהר