ובכל זאת

בלה ומפקרת, כשמש הזאת,
מי, מי המציאך לחרכני בחנק?…
ארור, שהסגיר לאזני את הסוד,
כי רק בדרכיך שלך אבחנה!

צררתי בשלג מזגך הלוהט,
קרחון העליתי על פני שריפותיך,
ואת לא נרתעת מכובד החטא -
אני הנמס בחישוק זרועותיך.

ופעם-בפעם, תפוחה כאשכול,
תפלי על אובנים פלאיך ללדת.
ואז, בבלי-דעת, רועם בי הקול:
"בלה ומופקרת, ובכל זאת - מולדת!…"

מילים: אלכסנדר פן, לחן: גיא לוי