כנרת

כנרת, כנרת, אליך
נמשכת כל נפש מאז.
כל קסם מולדת מימיך
יפיקו בלילה כרז,
סודות הימים שנגוזו
ברטט הגל השלו -
ולך כל בניך יחרזו
מיטב מנגינות שבלב.
כנרת, כנרת, כנרת,
זיו קסם בחול-המדבר.
אתך מן הגוף נעקרת
צפרן-יאוש האכזר.

עת נחש יזרים הירח,
ענן יתבוסס בחלב,
תוך בכי קופץ ושמח
בתהום-החזה הלבב.
ידעתי, השחר יופיע
לשפוך את אורו בשדות,
מתלם אל תלם יניע
בקצב צלצול-מחרשות.
ידעתי מבקר עד ערב
היזע הגוף לא יחדל,
והלאה, והלאה בלי הרף
אמשך ברתמות העמל.

כי רב עוד, כי רב עוד היגע
בשדות השרב הלוחך.
רק כח אחליפה, רק רגע
אנוח והלאה אלך
בדרך הזאת או אחרת,
ואם אכשל לזמנים -
אליך, אליך, כנרת,
אבוא לחדש עלומים.
בתהו דממה השוררת
תמיד קריאתי תרחף:
כנרת, כנרת, כנרת,
אמצי את הבן העיף.

מילים: אלכסנדר פן, לחן: גיא לוי