משני עברי הזמן

דימיתי שהזמן עמד מלכת
שעוד עומדים כאז בלבלובם
עצי תפוח או גני שלכת
פורשים כאז את שטיח זהבם
כמו לא נחרב עלינו עולמנו
כמו לא נדע את כל אשר נדע
כמו עומד ביתינו ומקומנו
שולחן לבן ערוך לסעודה

הכל, הכל אשר אהבנו פעם
חולף בתוך עיניך הלחות
אל תסתכל בי כך
כי אין שום טעם
לזכור מה שקוראים הנשכחות.

איש עם חייו משני עברי הזמן
עמדנו שנינו צליינים אילמים
הנשברים גאו בליל אימים
אף לא ניצוץ בהינומת ענן
ודעת אין אונים לא נעבור
לא נפגש על גשר הברכה
ורק ידך היתה כקרן אור
מושטת לקראתי בחשכה

הכל, הכל אשר אהבנו פעם...

הנשכחות שאי אפשר לשכוח
האבדות שאין מהן מפלט
הנשכחות שאי אפשר לשכוח
האבדות שאין מהן מפלט.

מילים: לאה גולדברג