אחריה

הוא לקח את ידך, מחבקך אליו
הוא רואה בעדך את מי שהוא אהב:
אחת שכבר לא תהיה לו
היא נעלמה בשחקים
עזבה באמצע הליל,
אל מחוזות רחוקים.

הוא מביט לעברך, אך ליבו לא בא,
כמו תהום ללא תחתית, נר שכבר כבה.
אך הוא רואה בעינייך,
את זו שכבר לא איתו
ממממממממ....
זו שכבר לא איתו.

אל הים, אל החול, אל העננים,
אין מקום בעולם, בלי געגועים.
אחריה, אחריה,
אבל את מחכה בשבילו,
אבל את מחכה בשבילו.

מי לימד אותך שתיקה, שמביעה הכל?
אהבתך כה עמוקה, נותנת בלי לסבול.
גם אם יראה בעינייך,
את זו שכבר לא איתו.
הוא שם ראשו על ברכייך,
את מנחמת אותו.

אל הים, אל החול...

מילים: אסתר שמיר