מראה מכושפת

היא נתנה לו מראה מכושפת
ואמרה לו לפני שנסעה
לעולם אהיה מחפשת
את פניך מתוך המראה.

ואתה תסתכל ערב ערב
כנכנע לציווי אפלולי
כך, לא תשכח
לא תשכח, לא תשכח
שאתה שלי.

הוא חשב שהיא סתם מדברת
כי הוא לא האמין בקסמים
ומצא את עצמו אותו ערב
מסתכל בה פנים אל פנים.

ועבר בגופו זעזוע
לא ידע אם לבכות או לצחוק
מה עוללה
היא מצאה תחבולה,
להחזיק מרחוק.

ובכל ערב בכל מצב רוח
הוא חזר להביט, לא חדל
אם רצה מדי פעם לברוח
הוא גילה שהוא לא מסוגל.

היא נסעה לתקופה לא מוגדרת
והפקידה אצלו את צילה
כך, לא שכח
לא שכח, לא שכח
ונשאר שלה.

מילים: רחל שפירא