בקפה של סטליוס

בקפה של סטליוס, כנר עצוב מנגן לו
בעיניו דמעה, למה היא עזבה.
מנגינה של עצב, עם שירה וקצב
אך הלב בוכה לו כמו מיתר בודד.

הגברים שותים לחיים, הנשים עושות עיניים
מבקשים בקבוק של יין בשביל הנשמה.
הגברים רוקדים סירטקי, החיים עוברים בינתיים,
עוד בקבוק אחד של יין בשביל האהבה.

בקפה של סטליוס, כנר עצוב מנגן לו
כנר בודד שיכור, היא לא תחזור
מנגינה של עצב, עם שירה וקצב
אך הלב בוכה לו כמו מיתר בודד.

הגברים שותים לחיים...

מילים: ציון קדם