עד שבאת

היו ימים שצחקתי בחוץ
כשהלב בפנים בכה
לא היה לי כוח לרוץ
נפשי ביקשה מנוחה

היו לילות שקולי רעד
ואין מי ששמע
בין המון אנשים הייתי לבד
מחפשת מקלט לנשמה

עד שבאת,
והארת את הבית
עד שבאת
והדלקת להבה
במילה ובמבט
עם חיוך על השפתיים
נתת לי להאמין שיש אהבה

היו ימים חמים בטירוף
כשהלב בפנים קפא
רציתי לברוח לרוץ
למצוא לכאב תרופה
היו לילות שהייתי בוכה
שאורו בפנים כבה
חייתי בארמונות של זהב
שאין בהם אהבה, אהבה.

עד שבאת...

מילים: עוזי חיטמן