ישראל שלי

יום לאחר כבוי כל האורות
המסך עולה באופק
שמש יעל מן התהום
יום ועוד יום.

חום, צל גופי בלהט החמסין
כל כולי נשרף ברוח
לבבך ידום פתאום
יום ועוד יום.

צופה בשמש השוקעת
מונה את שלל הכוכבים
מביט למעלה ולמטה
ובלכתי עם הנופלים
ואם נדע שלום אז קול פעמון יקרא
חציתי את לבי שלי תיגר דמעה
לא לא לא
לא אוכל יותר אתה המון עמי
פני מלאך חרוט בסלע קיומי
ישראל שלי

הו, מי יתן קן למקלט ראשי
תחת עץ שקמה קרוע
אש צולבת בדרכים
יום ועוד יום

שאון האוהבים קורא לך
אותי רימו המלאכים
ולא נגזר למות בשלח
נקצור את ים השבלים
אהובתי שלי מצאתי לי נחמה
אם תפתחי את סגור לבך בהסכמה
לא לא לא
לא אוכל יותר אתה המון עמי
פני מלאך חרוט בסלע קיומי
מכורה שלי

עומד אני על אם הדרך
חוגר לי וחוזר שנית
למלחמות קיום יש ערך
ראי איפה את לי חנית?
עברנו את הכל מזה אלפי שנים
מקום שבו שורדים צומחים רק אוהבים
כן כן כן
כן איתך ארים כוסית מכורתי
זקוף קומה צנום כסהר הוא גבולי
ישראל שלי
יום ועוד יום...

מילים: רמי דקל, לחן: חיים אגמון