סבתא שבת

סבתא שבת, עמוסה משנים,
עלופת צעיפים ומוארת נרות,
חרישית כדפי סידורים נושנים
ותמימה כעיניים כשרות.

סבתא שבת, רקומת מיזמורים,
כזהב מעומעם, כיינות אגדה,
ענפה ודמומה כדורות הטהורים
שקידשו את יופייך בתפילות חרדה.

מה רחקנו ממך, מה רחקנו מאוד!
רק את זכקר הודך עוד נישא בדמים...
ונדמה כי עינייך טובות ושקטות
ושחוקך כה מבין: - נשתנו הימים...

ופתאום באו הם, צעירים וישישים,
לרומם תיפארתך בחוצות תל אביב.
המותר לעפר את ביגדך בכבישים?
המותר להרעיש את גנך שהסתיו?...

סבתרא שבת, ראיתים ואחריש.
לא קדושה צילצלה בקולם הנוהם.
הם בחוזק ידם הוציאוך אל הכביש.
הם סידרו הפגנה ויריצוך לפניהם!

ואת רצת. סבתא... כך עוד לא רצת מעולם!...
עייפה, נידהמה ומגוחכת מעט...
ואחרייך הם... הם רעמו בקולם -
היי קדימה,
קדימה שבת!

מילים: נתן אלתרמן, לחן: נחצ'ה היימן