מושיקו

סימה, זה מושיקו, איך הולך אצלך
היה כבר הטכנאי ששלחה אחותך?
מה מאתיים שקל, מה הוא, רופא?
כמו שאני מכיר אותך בטח נתת לו קפה.
תגידי מה עם הילד, הלך ליומית?
תגידי לו, עזבי, תני לו נשיקה בשמי
אני כאן עד אחת, אין מה לעשות
בתחנה למי איכפת שלא שכבנו כבר דורות
את ידעת את זה מראש כשהחלפנו טבעות
אני שלך, אבל שייך, לתחנת המוניות
אני שלך, אבל שייך, לתחנת המוניות.

סימה, זה עוד פעם מושיקו, התנתקנו מקודם
אל תהיי עצובה...תגידי, מה את לובשת?
מה זאת אומרת נרטבה? רגע חכי, חכי, נכנס נוסע
לאן אדוני? להפעיל מונה?

סימה אני אחזור אלייך אחר כך
שלא תתני לי לדבר עם המענה
אני שלך, אבל שייך, לתחנת המוניות
אני שלך, אבל שייך, לתחנת המוניות
הכביש הזה ישר, יותר ישר
ממה שהבן אדם יכול להיות
אמרת לי בעצמך, סימה,
צריך יותר בשביל לחיות
אני איתך ישר, הכי ישר
שבן אדם יכול להיות
תמיד שלך, אבל שייך
לחופי הכרך, לכביש המלוכלך, לתחנת המוניות
אני שלך, אבל שייך, לתחנת המוניות.

מילים: מאיר גולדברג, לחן: דודי לוי