שיר הבחורים

כשהיא ברחוב עוברת כל הדרך מאירה,
כל ניצני הורד נפתחים אז לעברה.
כשהיא ברחוב עוברת והרוח בשערה,
התנועה נעצרת והלב אומר שירה.
היא את ראשה נושאת,
היא לא רוצה לתת
גם לא מבט אחד ללבבות הבוערים.
לו רק נתנה סימן,
היינו כבר מזמן
רק לה שיר את שיר הבחורים.

כשהיא ברחוב עוברת מדברת כל העיר,
כל ראש היא מסחררת גם זקן וגם צעיר.
כשהיא ברחוב עוברת ברגליים ארוכות,
אין עוד ברירה אחרת רק לשבת ולחכות -
שהיא אולי תשוב,
שאין לה עוד אהוב,
שתאבד מטפחת ואנחנו חיש נרים,
לו רק נתנה סימן
היינו כבר מזמן
רק לה שרים את שיר הבחורים.

כשהיא ברחוב עוברת מתעוררת התקוה,
שעוד יהיה אחרת ושיש עוד אהבה.
כשהיא ברחוב עוברת שוב כולנו אבירים,
מפנים את הדרך לה ולכל האחרים.
רק שזה יעזור
רק שהיא עוד תחזור,
ושתתן קצת יחס, כאן כולנו כבר שבורים,
עד שתיתן סימן,
עד שיבוא הזמן
רק לה נשיר את שיר הבחורים

מילים: שמרית אור, לחן: ארתור גורביץ'