הן נדדתי שנים על שנים בניכר

הן נדדתי שנים על שנים בניכר
לנדוד בביתי אלך לי עכשיו
עם זוג נעליים כותונת אחת
בידי המקל, איך אוכל בלעדיו?
לא אשק עפרך כמשורר הגדול
ולבי הן גם הוא מלא שיר ודמעות
איך אשק עפרך? הן אני עפרך!
נו, מי זה, הגידו, נושק את עצמו?

אל מול תכול הכנרת אעמוד משתאה
בבגדי הגלות אעמוד ואביט
נסיך נע ונד שמצא את כחולו
וכחול חלומו מני אז מתמיד
לא אשק את כחולך כי אם סתם
בתפילת שמונה עשרה חרישית אעמוד
איך אשק את כחולך? הן אני הוא כחולך!
נו, מי זה, הגידו, נושק את עצמו?

אעמוד מהורהר מול מרחב מדברי
ואשמע צעדי הגמלים משכבר
נושאים על דבשת תורה סחורה
ואת שיר הנדודים הישן המוכר
הרוקד לו מעל ים החול הלוהט
הוא גווע ותם, לעולם לא ימוג
לא אשק את חולך, לא אשק לא ולא
איך אשק את חולך? הן אני הוא חולך!
נו, מי זה, הגידו, נושק את עצמו?

מילים: איציק מאנגר, לחן: סשה ארגוב