האיש מן הבקעה

כבחלום תמיד אזכורה -
האיש עובר כעובר אורח,
נוגס תפוח, בין אבק ורוח,
נוסע
על גב המשאית אל הבקעה.

האגדות יפות הן,
עד שפתאום עפות הן
רק אלוהים ידע לאן.
אני מגדל הקמתי,
בו לבדי חלמתי,
נסיך שלי על סוס לבן.

חמה הדרך, ארוכה היא,
ושם הוא בין קוצי הקיץ,
רץ כמו פרא לחפש לי פרח.
חוזר הוא -
נושא קנה סוף אלי מן הבקעה.

האגדות יפות הן...

הציפורים פרחו ועפו,
על שפת ירדן קני סוף הוצפו,
בצחוק פתוח, בלי לומר מדוע,
הולך הוא,
הולך רחוק האיש מן הבקעה.

בעננים תלויה הקשת
אך עוד לוחש מכשיר הקשר
מילה או שתיים כמו משק כנפיים
ענה לי,
רות סוף אומר האיש מן הבקעה

האגדות יפות הן...

מילים: חיים חפר