ימים טובים

ידענו שנים צעירות ויפות,
טיילנו הרבה ודיברנו שפות.
נשקנו לכל השעות החולפות.
פתאום נגמרה השעה הגדולה:
הראש מתרוקן אך הבטן מלאה,
עכשיו הקמטים מטפסים אל עיניי.
איפה היופי, איפה הפנאי?

אז בוא ונשכח את שיער השיבה,
ידענו דרך מלאת אהבה.
כן, בוא ונשכח את שיער השיבה,
ידענו דרך מלאת אהבה.

טיילנו על גדת נהרות גועשים,
רקדנו, אהבנו לגלוע חושים.
עכשיו התעייפת, אני בת שישים.
אך זה לא אומר שצריך לוותר,
זה דור הזהב פחות או יותר.
אתה תסתרק ואני אתלבש
שוב אנשק לך, שוב נתרגש.

אז בוא ונשכח...

אתה מתנשף משובך מן הרחוב,
אני חגורות מהדקת בלי סוף.
שכחנו כיצד מסתכלים על הנוף:
ירח עולה ואנחנו עיוורים
כמו פרח נופל, כמו שניים זרים.
אבל אם תתן לי ידך הקשובה,
שוב נתחבק כמו אז במיטה.

אז בוא ונשכח...

מילים: אליעוז רבין, לחן: רוני וייס