איזדורה

היא היתה הבת של הרוח
רקדה יחפה
ריקוד אחר ופרוע
כמו מים כמו סופה

מתוך צעיפים שקופים
היא שומעת קול המון פראי
היא לא רוקדת היא עפה
מה היא חושבת שהיא

היא צחקה כמו אשה משוגעת
ליבה רקד בה כתוף
כשרקדה את עצמה לדעת
כשרקדה את עצמה עד הסוף

בסוף המחול שכחה הכל
כל כך שתויה היא היתה
היא סימנה בגופה את הדרך לחופש
אבל נשמתה בכתה

מתוך מסך צעיפיה
שוב היא שומעת קול
היא לא רוקדת היא עפה
תראו שבסוף היא תיפול

וכל העולם הביט בה לרגע
וגם משהו בו התחיל לרקוד
באירופה בלילה צונן
אלף תשע מאות...

מילים: יהונתן גפן