כרמלה

כרמלה גרה בקומת מרתף
מאז ספטמבר היא מחפשת עבודה
כרמלה מסתכלת בחדשות
סופרת את הימים בלוח השנה

היא משקה את הפרחים בסלון
כרמלה רואה את הבקר בורח לה
היא לא יכולה להאשים את הזמן
והפעמון בדלת כבר לא מפתיע אותה

תעזבי לי כרמלה
את המפתח מוחבא
תעזבי נשיקה על המראה לברוך הבא
תעזבי לי פתק על שולחן האיפור

מהזמן שלא מבין סיבות
רק נשארים החלומות
כרמלה מכסה את הסירים
מדליקה נרות ואוכלת לבד

מילים: דיויד ברוזה